בין 1793 ל-1795, הסופרת האנגלייה מרי וולסטונקרפט כותבת כמעט כל יום לגילברט אימליי, האמריקני שהיא אוהבת. הכול מתחיל בפריז, בזמן המהפכה: כדי להימלט מהכלא שמאיים על האנגלים, היא קוראת לעצמה „מדאם אימליי”. אבל אימליי נוסע לעתים קרובות, והיא כותבת לו מהעיר לה האבר, שם נולדת בתם פאני, ואחר כך משוודיה ומנורווגיה.
המכתבים האינטימיים האלה מראים את מחברת „הגנה על זכויות האישה” כפי שהייתה: אישה חופשייה, שאומרת בגלוי מה היא מצפה מהאהבה.
רכים, ערניים, לפעמים לגלגניים, הם נקראים אחד אחד, בקצב שלכם, בשפה שאתם לומדים.
