סופר צרפתי, ראש הנטורליזם ומחבר מחזור רוגון־מקאר, שהגן על דרייפוס ב“אני מאשים”. הוא כתב את “נאנא”, “ז’רמינל” ו“גן העדן של הנשים”, שנקראים בזכות תמונת החברה של האימפריה השנייה.
אמיל זולא נולד בפריז ב־1840 וגדל באקס־אן־פרובאנס, שם התיידד עם פול סזאן. אביו, מהנדס ממוצא איטלקי, מת כשאמיל היה בן שבע. אחרי שנכשל פעמיים בבחינות הבגרות עבד בהוצאת הספרים אשט, ואחר כך נעשה עיתונאי ומבקר אמנות והגן על מאנה. “תרז ראקן” (1867) קבע את שמו.
מנהיג התנועה הנטורליסטית, הקדיש עשרים וחמש שנה ל“רוגון־מקאר”, עשרים רומנים העוקבים אחר משפחה אחת בימי האימפריה השנייה. ביניהם “L’Assommoir” (1877), שהעשיר אותו, “נאנא” (1880), “גן העדן של הנשים” (1883), “ז’רמינל” (1885), על שביתת כורים, ו“La Bête humaine” (1890).
ב־1898 פרסם את “אני מאשים” בעיתון “ל’אורור” להגנת הקפטן דרייפוס, שהורשע שלא בצדק. הועמד לדין על הוצאת דיבה, ובילה שנה בגלות באנגליה. הוא מת בפריז ב־1902, מהרעלה בגזים מארובה סתומה, והועבר לפנתיאון ב־1908.
הנגיש ביותר מבין ספריו בקטלוג שלנו.
אמיל זולא
אמיל זולא
אמיל זולא
