ברומא של המאה השלישית, אחרי נפילת תדמור, האציל לוקיוס מנליוס פיסו כותב לחברתו פאוסטה, שנשארה במזרח. הוא מספר לה על המלכה זנוביה, שהובסה והוגלתה ליד רומא, ועל הקיסר אורליאנוס, לוחם שכולם חוששים ממנו, שמחליט למחוץ את הנוצרים. ופיסו עצמו שותף לאמונה החדשה הזאת.
הרומן הזה מחיה את רומא בתקופה שבה שתי דתות מתעמתות, מבפנים, דרך עיניו של עד שנמצא בסכנה. הוא המשך ל„זנוביה”, אבל פיסו מספר בו לפאוסטה מה עלה בגורל המלכה: נכנסים לסיפור בקלות.
כתוב כמכתבים, הוא נקרא בקלות, מכתב אחרי מכתב, בשפה שאתם לומדים.
