לורה גרה לבד עם אביה בטירה מבודדת בשטיריה, רחוק מכל שכן. ערב אחד, תאונת כרכרה משאירה אצלם צעירה זרה, קרמילה, יפה, נרפית ומלאת רוך כלפי לורה. עד מהרה מתות נערות בכפרים שמסביב, וגם לורה עצמה נחלשת, מוטרדת מחלומות מוזרים.
קרמילה קמה מאוחר ומסרבת לומר מאין באה: בזה כל התעלומה שלה. הרומן הקצר הזה, שיצא רבע מאה לפני „דרקולה”, קבע לזמן רב את דמות הערפדית.
מסופר מפי לורה, כמו וידוי, הוא נקרא בנשימה אחת בשפה שאתם לומדים.



















