מכתבים מן הטחנה שלי

אלפונס דודה מתיישב בטחנת רוח ישנה בפרובנס, וכותב לקוראיו בפריז את סיפורי האזור. פוגשים בהם את העז של מסייה סגן, שחולמת על חופש בהרים, את הכומר מקוקוניאן, שמרעיד את בני הקהילה בדרשה על הגיהינום, ואת האב גושה, שהאליקסיר שלו מעשיר את המנזר שלו.

בין פארסה, אגדה ומלנכוליה, המעשיות האלה מוכרות לדורות של ילדים, ובכל עמוד מרגישים בהן את השמש ואת המיסטרל.

קצרות וכתובות בסגנון פשוט ומוזיקלי, הן נקראות אחת אחת בשפה שאתם לומדים.