„אדם חולה אני... אדם רע אני.” כך נפתח הווידוי של פקיד זוטר לשעבר, ממורמר ובודד, שהסתגר בפינה של סנקט פטרבורג. תחילה הוא מסביר, בהתרסה, למה הוא דוחה את התבונה ואת הקדמה. אחר כך הוא מספר על ערב משפיל עם חברים לשעבר, ועל פגישתו עם צעירה, ליזה.
המספר הזה לועג לכול, לעצמו וגם לקורא, ובכל זאת הוא מרתק. רבים רואים בספר הזה את שער הכניסה לרומנים הגדולים של דוסטויבסקי.
עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט הקודח הזה בשפה שאתם לומדים.



















