האמנה החברתית

רוסו יוצא מקביעה אחת: האדם נולד בן חורין, ובכל מקום הוא נתון בכבלים. משם הוא מחפש צורת התאגדות שבה כל אחד, בהתחברו אל הכול, יציית בכל זאת רק לעצמו. מן האמנה הזאת הוא גוזר את ריבונות העם, את הרצון הכללי, את החוק כביטוי של הכול ואת הממשל כמשרת בלבד. החיבור בוחן את לגיטימיות השלטון, את השוויון, את הייצוג ואת התנאים המקיימים רפובליקה. רוסו מבסס בתבונה את מה שהמסורת ביססה על כוח או על זכות אלוהית, בלשון תקיפה ומופתית.