קטלוג מלא

בוקר אחד, גרגור זמזא, סוכן נוסע צנוע, מתעורר ומגלה שהפך לחרק ענק. סגור בחדרו, הוא לא יכול עוד לעבוד, ומשפחתו, שהייתה תלויה במשכורת שלו, צריכה ללמוד לחיות איתו. הסיפור הקצר הזה, מטריד וחדור הומור שחור, מראה מה נשאר מאדם כשמשפחתו רואה בו רק נטל. קפקא כותב במשפטים פשוטים ומדויקים: טקסט מושלם לקריאה ראשונה בשפה שאתם לומדים.

בלונדון, הנוטריון אטרסון דואג לחברו הוותיק, דוקטור ג'קיל, רופא מכובד. בצוואתו ג'קיל משאיר את כל רכושו לאדם בשם מר הייד, איש אכזרי שכולם מפחדים ממנו. אטרסון חוקר כדי להבין מה קושר בין שני האנשים האלה. הרומן הקצר הזה מדבר על הצד האפל שכל אחד נושא בתוכו, ומוביל לאחת ההתגלויות המפורסמות ביותר בספרות. הקצב המהיר שלו הופך אותו לקלאסיקה מושלמת לקריאה בשפה שאתם לומדים.

בלונדון, צייר מצייר את דיוקנו של דוריאן גריי, צעיר יפה תואר במיוחד. מול התמונה דוריאן מביע משאלה: להישאר צעיר לנצח, ושהדיוקן יזדקן במקומו. בהשפעת לורד הנרי הציני, הוא שוקע בחיי הנאות, וכל חטא שלו משאיר סימן על הבד. אז דוריאן מסתיר את התמונה מעיני כולם. סיפור מרתק על יופי, על הרוע ועל המחיר של נעורים נצחיים, שבו מבריקים משפטי השנינה של אוסקר ויילד. הדיאלוגים המלאים בהומור הופכים אותו לקריאה סוחפת בשפה שאתם לומדים.

ג'יין אייר, יתומה שסבלה מהתעללות של דודתה ואחר כך גדלה בפנימייה קפדנית, נעשית אומנת בטירת ת'ורנפילד. שם היא פוגשת את אדונה, מר רוצ'סטר, איש קודר ובלתי צפוי, ומתאהבת בו. אבל הבית מסתיר סוד, ורעשים מוזרים מהדהדים בלילה במסדרונות. סיפור גדול של אהבה ומסתורין, עם גיבורה שמסרבת לוותר על חירותה ועל כבודה. ג'יין מספרת בעצמה את סיפורה, כמו וידוי, והרומן נקרא בשקיקה בשפה שאתם לומדים.

אישה צעירה מותשת אחרי לידת תינוקה, ובעלה הרופא משכן אותה בבית ישן ששכרו לקיץ. אסור לה לכתוב ולעבוד, והיא מבלה את ימיה בחדר מכוסה בטפט צהוב ומכוער. בסתר היא כותבת יומן, ולבסוף היא מאמינה שצורה כלשהי זזה מאחורי הדוגמאות שעל הקיר. שרלוט פרקינס גילמן עברה בעצמה טיפול מנוחה כזה, והסיפור הקצר הזה מעורר תחושת אי נוחות שגדלה בכל עמוד. הוא נקרא בנשימה אחת בשפה שאתם לומדים.

בווינה, סופר מפורסם חוזר הביתה ביום הולדתו ומוצא מכתב ארוך, בלי שם ובלי כתובת. אישה מספרת לו את סיפור חייה: היא אוהבת אותו מגיל שלוש עשרה, מהיום שבו עבר לגור בדירה שמול דירתה. במשך השנים הוא פגש אותה פעמים רבות, ואף פעם לא זיהה אותה. מי היא האלמונית הזאת, ולמה היא כותבת לו דווקא עכשיו? הסיפור הקצר הזה של שטפן צוויג הוא מסיפורי האהבה החד צדדית היפים ביותר. כתוב כמו וידוי, בקול אחד, הוא נקרא בנשימה אחת בשפה שאתם לומדים.

כשהוא חוזר מאירופה, דוקטור סימאו בקמרטה מתיישב באיטגואי, עיירה קטנה בברזיל, ופותח בה בית משוגעים, הבית הירוק, כדי לחקור את הטירוף בשיטתיות. תחילה הוא כולא בו כמה תושבים קצת מוזרים, אחר כך אנשים מכובדים, ואחר כך כל כך הרבה אנשים, עד שבית המשוגעים מכיל לבסוף ארבע חמישיות מהעיירה. באירוניה חריפה, מאשאדו דה אסיס, הסופר הגדול ביותר של ברזיל, שואל שאלה שמעלה חיוך ומעוררת מחשבה: מי מחליט מה נורמלי? הסיפור הקצר הזה, המלא הומור, נקרא בנשימה אחת בשפה שאתם לומדים.

בלי עבודה, אטיין לנטייה מגיע בליל מרץ אחד אל הוורה, מכרה בצפון צרפת, ומתקבל לעבודה בצוות של הכורה מאהה. בעומק המכרה הוא מגלה את החום, את הסכנה ואת הרעב של המשפחות, וקתרין, בתו של מאהה, אינה משאירה אותו אדיש. אטיין מתקומם ומוביל את הכורים לשביתה גדולה נגד חברת המכרות. השם מזכיר את חודש האביב שבו הזרעים נובטים, כמו התקווה לעולם צודק יותר. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הרומן הגדול הזה של זולא בשפה שאתם לומדים.

פיודור קרמזוב, אב קמצן ומופקר, מסתכסך עם בנו הבכור דמיטרי, על כסף ועל אותה אישה. שני בניו האחרים הולכים בדרכים מנוגדות: איוואן, שמתייסר בשאלת קיומו של הרוע, ואליושה העדין, טירון במנזר. ערב אחד הזקן נרצח, וכל החשדות נופלים על דמיטרי. גם חקירה פלילית וגם רומן משפחתי גדול, זהו ספרו האחרון של דוסטויבסקי, ובעיני קוראים רבים הגדול שבהם. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את יצירת המופת הזאת בשפה שאתם לומדים.

חמישה עשר סיפורים שמספרים את דבלין בסביבות 1900, מהילדות ועד הבגרות. תלמיד חולם ללכת לבזאר גדול, נערה מהססת אם לעזוב הכול ולנסוע עם מלח, פקיד מטביע את כעסו באלכוהול, משפחה מתכנסת לנשף השנתי שלה, בתקופת חג המולד. ג'ויס מצייר אנשים רגילים, לכודים בשגרה, ברגע שבו חייהם זזים קצת. הקובץ מסתיים ב„המתים”, אחד הסיפורים היפים ביותר שנכתבו אי פעם. הסיפורים קצרים ונקראים אחד אחד בשפה שאתם לומדים.

בוקר אחד, יוזף ק., פקיד בכיר בבנק, נעצר בביתו בלי לדעת למה. ובכל זאת מניחים לו ללכת לעבודה. בית המשפט ששופט אותו יושב בעליות גג בפרבר, עמוסות תיקים, ואיש אינו יכול לומר לו במה הוא מואשם. קפקא ביקש מחברו מקס ברוד לשרוף את הרומן הזה אחרי מותו, יחד עם שאר כתבי היד שלו. מקס ברוד סירב. בעיקר מהספר הזה באה המילה „קפקאי”, לכל מצב אבסורדי שבו הולכים לאיבוד בין כללים ומשרדים. עם הסצנות המוזרות שלו, לפעמים כמעט קומיות, ועם התרגום תמיד מול העיניים, הרומן נקרא בשפה שאתם לומדים.

בצפון אנגליה, מר ארנשו מביא יום אחד הביתה ילד שמצא ברחובות ליברפול: הית'קליף. הילד גדל בחווה הישנה אנקת גבהים עם קתרין, בת הבית, שלא נפרדת ממנו. אבל קתרין פונה אל אדגר לינטון, השכן העשיר מהעמק, והית'קליף, הפגוע, לא סולח. אמילי ברונטה כתבה רק את הרומן הזה, והיא מספרת בו על אחת האהבות המפורסמות בספרות: אהבה אפלה ואלימה, חזקה מן ההיגיון. הסיפור, שמסופר ברובו מפי המשרתת נלי דין, כמו ליד האח, נקרא בשקיקה בשפה שאתם לומדים.

בפריז של סוף המאה התשע עשרה, ז'ורז' דורואה, חייל לשעבר בלי פרוטה, פוגש במקרה חבר ותיק שנעשה עיתונאי ומכניס אותו לעיתון שלו. דורואה, בחור יפה בלי כישרון ובלי מעצורים, מבין מהר שהנשים יכולות לפתוח לו כל דלת. מופאסאן משרטט דיוקן של מפתה שמוכן לכל כדי להצליח, ומראה בלי כחל ושרק את מאחורי הקלעים של העיתונות, הפוליטיקה והכסף. עם פרקים ערניים וסגנון בהיר, הרומן נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

איוואן איליץ' הוא שופט מכובד, שבנה לעצמו חיים נוחים, מכובדים ומסודרים. יום אחד, אחרי נפילה פשוטה, מופיע כאב מוזר בצד, ומאז אינו עוזב אותו. הוא מבין לאט לאט שמחלתו קשה, ושמשפחתו מעדיפה להעמיד פנים שאינה רואה דבר. מול המוות הוא שואל את עצמו אם באמת חי. הסיפור הקצר הזה של טולסטוי לא איבד דבר מכוחו: הוא שואל את השאלה שכל אחד שואל בסוף, מה באמת חשוב. כתוב בסגנון פשוט וישיר, הוא נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

אחרי שנים בפריז, ליובוב רנייבסקיה חוזרת לאחוזה שלה בפרובינציה, שקועה בחובות. צריך להחליט על גורלו של גן הדובדבנים, הגן של ילדותה. סביבה מתכנסים אחיה, בנותיה, המשרת הזקן, סטודנט נצחי וסוחר שאביו היה צמית של המשפחה. זה המחזה האחרון של צ'כוב, שהוא עצמו כינה קומדיה: הוא משלב צחוק ומלנכוליה בפרידה רכה מעולם שנעלם. כתוב כולו בדיאלוגים, המחזה הקצר הזה נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

„אדם חולה אני... אדם רע אני.” כך נפתח הווידוי של פקיד זוטר לשעבר, ממורמר ובודד, שהסתגר בפינה של סנקט פטרבורג. תחילה הוא מסביר, בהתרסה, למה הוא דוחה את התבונה ואת הקדמה. אחר כך הוא מספר על ערב משפיל עם חברים לשעבר, ועל פגישתו עם צעירה, ליזה. המספר הזה לועג לכול, לעצמו וגם לקורא, ובכל זאת הוא מרתק. רבים רואים בספר הזה את שער הכניסה לרומנים הגדולים של דוסטויבסקי. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט הקודח הזה בשפה שאתם לומדים.

אומנת צעירה יוצאת לטפל בשני ילדים, מיילס ופלורה, באחוזה מבודדת בכפר האנגלי. הילדים מקסימים, כמעט יותר מדי. עד מהרה היא רואה על מגדל, ואחר כך ליד בריכה, שתי דמויות שלא אמורות להיות שם. רוחות רפאים אמיתיות או טירוף של האומנת? הנרי ג'יימס משאיר את הספק עד השורה האחרונה, והספק הזה הוא שהופך את הסיפור לאחד מסיפורי הרפאים המפורסמים ביותר. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הקלאסיקה הזאת בשפה שאתם לומדים.

גוסטב פון אשנבך, סופר מפורסם ומזדקן, מותש מעבודה, נוסע לנוח בוונציה. במלון הגדול שלו בלידו הוא מוקסם מיופיו של נער פולני, טאדזיו, שנראה לו מושלם. בינתיים מגפה מתפשטת בסתר בעיר. הרומן הקצר הזה מדבר על ההקסמות מהיופי, ועל אדם ששולט מאוד בעצמו ומאבד לאט לאט כל שליטה. זהו אחד הסיפורים המפורסמים ביותר של המאה העשרים. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את יצירת המופת הזאת בשפה שאתם לומדים.

ז'וליאן סורל, בנו של מנסר עצים מהז'ורה, עני, גאה ושאפתן, ומעריץ בסתר את נפוליאון. כשהוא נעשה מורה פרטי בבית ראש העיר של ורייר, הוא מפתה את אשתו, מדאם דה רנאל. אחר כך, מהסמינר בבזנסון ועד הארמון הפריזאי של המרקיז דה לה מול, הוא מטפס בחברה שבזה לו. זה הרומן הגדול של סטנדל על שאפתנות ועל אהבה. ז'וליאן, לבדו מול חברה שלמה, הוא אחד הגיבורים המרתקים ביותר בספרות. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את יצירת המופת הזאת בשפה שאתם לומדים.

ורתר הצעיר מתיישב בכפר שקט בגרמניה. בנשף הוא פוגש את שרלוטה, צעירה זוהרת שמטפלת באחיה ובאחיותיה הקטנים, אבל כבר מובטחת לאחר. במכתבים שהוא כותב לחברו וילהלם, ורתר מספר על אושרו, ואחר כך על ייסוריו. הרומן הקצר הזה הפך את גתה למפורסם בן לילה. כל אירופה התלהבה מוורתר, עד שצעירים התחילו ללבוש, כמוהו, מעיל כחול ואפודה צהובה. כתוב כמכתבים, הוא נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

בוול סטריט, איש חוק שוכר מעתיק חדש, ברטלבי, צעיר חיוור, שקט ובהתחלה חרוץ מאוד. יום אחד, כשהמעסיק שלו מבקש ממנו לבדוק איתו העתק, ברטלבי עונה פשוט: „הייתי מעדיף שלא.” ואז הוא עונה באותו משפט לכל בקשה, ואף פעם לא עוזב את המשרד. מצחיק ומטריד גם יחד, הסיפור הקצר הזה שואל שאלה שלא שוכחים: מה עושים מול מי שמסרב לכול, בנימוס ובלי כעס? המשפט שלו, „הייתי מעדיף שלא”, נעשה מפורסם בכל העולם. הסיפור נקרא בנשימה אחת בשפה שאתם לומדים.

בבוקר יפה של יוני, בלונדון, קלריסה דאלוויי מכינה את המסיבה שהיא עורכת בערב. לאורך היום, לקצב צלצולי ביג בן, היא חושבת שוב על נעוריה ועל פיטר וולש, האיש שלא נישאה לו. במקום אחר בעיר, ספטימוס, חייל לשעבר, עדיין נושא בתוכו את המלחמה. כל הרומן מתרחש ביום אחד, ועוברים מדמות לדמות כאילו שומעים אותן חושבות. המשפט הראשון, שבו גברת דאלוויי אומרת שתקנה את הפרחים בעצמה, נשאר מפורסם. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הקלאסיקה הגדולה הזאת בשפה שאתם לומדים.

פריז, 1819. בפנסיון ווקה הצנוע, גוריו הזקן, יצרן אטריות לשעבר, מוותר על הכול למען שתי בנותיו, שנישאו לחברה הגבוהה. שכנו הצעיר, רסטיניאק, סטודנט עני שבא מהפרובינציה, חולם להיכנס לעולם המבריק הזה. ווטרן המסתורי, דייר אחר, מסביר לו את חוקיו האכזריים. הרומן הזה הפך את רסטיניאק בצרפתית לשם עצם שמציין צעיר שאפתן. זו אחת הפסגות של „הקומדיה האנושית”, על כסף, על שאפתנות ועל אהבת אב. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הרומן הגדול הזה של בלזק בשפה שאתם לומדים.

אוליבר טוויסט נולד בבית מחסה לעניים וגדל רעב, ויום אחד הוא מעז לבקש עוד קצת דייסה, מעשה שמעורר שערורייה. הוא בורח ללונדון, ושם הוא נופל לידיו של פייגין, איש זקן שמאמן כנופיית ילדים לגנוב מעוברים ושבים. דיקנס מראה את מצוקתם של הילדים העניים בלונדון, ודמויותיו, כמו פייגין הערמומי, נשארו מפורסמות. סיפור נוגע ללב על תמימות מול עולם שאינו מרחם על איש. עם פרקים מלאי תפניות, הרומן הזה נקרא בשקיקה בשפה שאתם לומדים.