קטלוג מלא

דקארט מספר איך, מאוכזב מכל מה שלמד בבית הספר, החליט להתחיל הכול מאפס. הוא מציב לעצמו ארבעה כללים פשוטים כדי לחשוב נכון, ומפקפק בכול, עד שהוא מוצא את הדבר היחיד שאינו יכול לפקפק בו: „אני חושב, משמע אני קיים”. ספר קטן ששינה את דרך החשיבה. גם היום הוא עוזר לחשוב בעצמנו, בשיטתיות ובחשיבה ביקורתית. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט היסודי הזה בשפה שאתם לומדים.

חמישה עשר סיפורים שמספרים את דבלין בסביבות 1900, מהילדות ועד הבגרות. תלמיד חולם ללכת לבזאר גדול, נערה מהססת אם לעזוב הכול ולנסוע עם מלח, פקיד מטביע את כעסו באלכוהול, משפחה מתכנסת לנשף השנתי שלה, בתקופת חג המולד. ג'ויס מצייר אנשים רגילים, לכודים בשגרה, ברגע שבו חייהם זזים קצת. הקובץ מסתיים ב„המתים”, אחד הסיפורים היפים ביותר שנכתבו אי פעם. הסיפורים קצרים ונקראים אחד אחד בשפה שאתם לומדים.

בוקר אחד, יוזף ק., פקיד בכיר בבנק, נעצר בביתו בלי לדעת למה. ובכל זאת מניחים לו ללכת לעבודה. בית המשפט ששופט אותו יושב בעליות גג בפרבר, עמוסות תיקים, ואיש אינו יכול לומר לו במה הוא מואשם. קפקא ביקש מחברו מקס ברוד לשרוף את הרומן הזה אחרי מותו, יחד עם שאר כתבי היד שלו. מקס ברוד סירב. בעיקר מהספר הזה באה המילה „קפקאי”, לכל מצב אבסורדי שבו הולכים לאיבוד בין כללים ומשרדים. עם הסצנות המוזרות שלו, לפעמים כמעט קומיות, ועם התרגום תמיד מול העיניים, הרומן נקרא בשפה שאתם לומדים.

בקרנפורד, עיירה קטנה בפרובינציה, כמעט כל הבתים מנוהלים בידי גבירות, עניות לעתים קרובות, שלעולם אינן מדברות על כסף. המספרת, מרי סמית, שוהה שם תקופות ארוכות אצל העלמה מאטי, בתו הביישנית והטובה מאוד של הכומר המנוח. פוגשים שם פרה לבושה בפלנל, אהבה שנדחתה לפני שנים ופחד מגנבים שמתפשט בכל העיר. אליזבת גאסקל מספרת על החיים הקטנים האלה בהומור רך. ספר מצחיק ונוגע ללב על טוב לב שקט ועל עזרה הדדית. בנוי מסצנות קצרות, כמו סדרה של ביקורים, הוא נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

בפריז, רוח רפאים רודפת את האופרה: היא דורשת שישמרו לה את תא מספר 5 ומאיימת על המנהלים במכתבים. כריסטין דאה, זמרת שוודית צעירה, לוקחת בסתר שיעורים אצל קול מסתורי שהיא מכנה מלאך המוזיקה. חבר ילדותה, הוויקונט ראול דה שאני, רוצה לגלות מי מסתתר מאחורי הקול הזה. נברשת שנופלת באמצע הצגה, מסכה, מנהרות מתחת לבמה: גסטון לרו יצר דמות מפורסמת בכל העולם, מפחידה ונוגעת ללב גם יחד. בנוי כמו חקירה ומלא מתח, הרומן נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

בצפון אנגליה, מר ארנשו מביא יום אחד הביתה ילד שמצא ברחובות ליברפול: הית'קליף. הילד גדל בחווה הישנה אנקת גבהים עם קתרין, בת הבית, שלא נפרדת ממנו. אבל קתרין פונה אל אדגר לינטון, השכן העשיר מהעמק, והית'קליף, הפגוע, לא סולח. אמילי ברונטה כתבה רק את הרומן הזה, והיא מספרת בו על אחת האהבות המפורסמות בספרות: אהבה אפלה ואלימה, חזקה מן ההיגיון. הסיפור, שמסופר ברובו מפי המשרתת נלי דין, כמו ליד האח, נקרא בשקיקה בשפה שאתם לומדים.

בהמבורג, פרופסור לידנברוק, מדען רגזן, מפענח עם אחיינו אקסל קלף ישן. אלכימאי איסלנדי טוען בו שירד עד מרכז כדור הארץ דרך לוע של הר געש. הפרופסור יוצא מיד לאיסלנד עם אקסל, שאינו רגוע כלל, ושוכר שם את הנס, מדריך שקט וחסון. מתחת לאדמה הם מגלים מנהרות בלי סוף, ים עצום ויצורים שנכחדו מזמן. ז'ול ורן משלב כל כך טוב מדע ודמיון, שמאמינים לכל שלב במסע. מסופר מפי אקסל, בהומור ובמתח, הרומן נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, פרדריק הנרי, אמריקני צעיר, נוהג באמבולנסים של הצבא האיטלקי בחזית ההרים. שם הוא פוגש את קתרין ברקלי, אחות אנגלייה. הוא נפצע ומטופל בבית חולים במילאנו, והרומן ביניהם הופך לאהבה גדולה. המינגוויי עצמו נהג באמבולנסים בחזית הזאת, נפצע ואהב אחות. הוא מספר על המלחמה בלי גבורה, ועל אהבה שמנסה לברוח מהמלחמה. המשפטים הקצרים והפשוטים והדיאלוגים הרבים הופכים אותו לקל לקריאה בשפה שאתם לומדים.

באירלנד, סטיבן דדלוס הצעיר גדל במשפחה קתולית שמתרוששת לאט לאט. הוא לומד אצל הישועים, דרשה על הגיהינום מבהילה אותו לזמן מה, ואפילו מציעים לו להיות כומר. אבל הוא מרגיש שקריאה אחרת גדלה בתוכו: קריאת האמנות. ג'ויס מספר כאן, בתחפושת דקה, על נעוריו שלו: איך נער רגיש הופך לסופר שרוצה לחשוב בעצמו. הגיבור שלו נושא את שמו של דדלוס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שבנה לעצמו כנפיים כדי לברוח. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לגלות את הרומן הגדול הזה של ג'ויס בשפה שאתם לומדים.

ברומא, בימי הקיסר נירון, הפטריקי הצעיר ויניציוס מתאהב בליגיה, נסיכה זרה שגדלה במשפחה רומית. הוא רגיל לקבל כל מה שהוא רוצה, ומנסה לקחת אותה בכוח, אבל היא בורחת ממנו, והוא מגלה שהיא נוצרייה. כשרומא בוערת ונירון מחפש אשמים, הנוצרים מושלכים לחיות הטרף בזירה. הרומן הגדול הזה, על אהבה והרפתקאות, הביא לסופר פרסום בכל העולם, וסנקייביץ' זכה בפרס נובל ב-1905. שמו בא משאלה מפורסמת: „קוו ואדיס, דומינה?”, „לאן אתה הולך, אדוני?” מלא אקשן וסצנות גדולות, הרומן נקרא בשקיקה בשפה שאתם לומדים.

בעיירה קטנה ושקטה במערב האמריקני, בתחילת המאה העשרים, לשני חברי ילדות יש רעיון: לגרום לכולם להאמין שהעיירה תהפוך לעיר גדולה. כל עוד האנשים מאמינים, מחיר הקרקעות עולה. הם קונים אדמות, משרטטים שכונה חדשה ומביאים את מסילת הברזל. סאטירה מלאת הומור על כסף קל, על חברות ועל קדחת הספקולציה. הטון החי והדיאלוגים הרבים הופכים אותו לקריאה נעימה בשפה שאתם לומדים.

כדי לברוח מאביו, שיכור אלים, ומהאלמנה שרוצה לעשות ממנו ילד מחונך, האקלברי פין מביים את מותו. הוא שט במורד המיסיסיפי על רפסודה עם ג'ים, עבד נמלט. לאורך הנהר הם פוגשים נוכלים, משפחות אויבות וערים מלאות סכנות. האק מספר בעצמו, במילים של ילד, על חברות שמערערת את כל מה שלימדו אותו. המינגוויי אמר שכל הספרות האמריקנית המודרנית באה מהספר הזה. עם התרגום תמיד מול העיניים, הדיבור העסיסי של האק וההרפתקאות שלו נקראים בהנאה בשפה שאתם לומדים.

בתחילת המאה העשרים, אמה גולדמן, שהגיעה מרוסיה לארצות הברית בגיל שש עשרה, נודדת ברחבי הארץ כדי להגן על האנרכיזם, החלום על חברה בלי אדונים. במסות האלה היא תוקפת את בתי הכלא, את הפטריוטיזם, את הנישואים בלי אהבה ואת הצביעות הפוריטנית, ומגנה על זכותן של נשים להחליט על חייהן. הטקסטים שלה נולדו מתוך ההרצאות שלה, והם ישירים וחדים. גם היום הם מעוררים מחשבה על מה שהופך כל אחד לחופשי באמת. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסטים המגויסים האלה בשפה שאתם לומדים.

אחרי שספינתו נטרפת, גוליבר, רופא ספינה, מתעורר על חוף, קשור לקרקע בחבלים זעירים: הוא בארץ הליליפוטים, עם שגובהו חמישה עשר סנטימטרים. במסעות אחרים הוא יהיה בתורו קטנטן בארץ הענקים, ואחר כך יגלה אי מעופף וארץ שסוסים נבונים שולטים בה. מאחורי המראה של מעשייה קסומה, זוהי סאטירה מלאת הומור על בני האדם ועל המריבות שלהם. הספר אף השאיר מילה במילון: „ליליפוטי”. גוליבר מספר על מסעותיו כמו יומן מסע, והקלאסיקה הגדולה הזאת נקראת בהנאה בשפה שאתם לומדים.

בלונדון, בחודש פברואר גשום, שתי נשים שאינן מכירות זו את זו קוראות את אותה מודעה קטנה: טירה קטנה מימי הביניים מושכרת לחודש אפריל, באיטליה, על שפת הים, בין הוויסטריות והשמש. כדי לחלוק בהוצאות הן מצטרפות לשתי זרות, אריסטוקרטית צעירה וגברת זקנה. רחוק מלונדון ומההרגלים שלהן, כל אחת משתנה לאט לאט באור של איטליה. רומן מלא אור והומור, שמעורר חשק לנסוע. כתוב בסגנון קליל וחי, הוא נקרא בהנאה בשפה שאתם לומדים.

מחזה אסור עובר מיד ליד תחת השם „המלך בצהוב”. המערכה הראשונה נראית תמימה, אבל מי שקורא את השנייה שוקע בטירוף. בקובץ הסיפורים הזה, אדם משוכנע שנועד למלוך על אמריקה, פסל מגלה מים שהופכים יצורים חיים לשיש, וצייר רדוף בידי השומר של כנסייה סמוכה. כאן מתגלים קרקוסה והאות הצהוב, תעלומות שריתקו את ה. פ. לאבקרפט וסופרים רבים אחריו. הפחד בא ממה שלעולם לא נאמר עד הסוף. הסיפורים נקראים אחד אחד, בקצב שלכם, בשפה שאתם לומדים.

אחרי שמונה עשרה שנים בכלא הבסטיליה, דוקטור מאנט משתחרר ופוגש שוב את בתו לוסי, שחשבה שהוא מת. בלונדון לוסי פוגשת שני גברים שדומים זה לזה באופן מוזר: צ'רלס דארניי, אריסטוקרט צרפתי שוויתר על שמו, וסידני קרטון, עורך דין מבריק אך מפוכח מאשליות. עד מהרה פורצת המהפכה וסוחפת את כולם לפריז. המשפט הראשון שלו, „היה זה הטוב שבזמנים, היה זה הרע שבזמנים”, הוא מהמפורסמים בספרות, והסוף שלו עדיין מטלטל את הקוראים. מלא מתח ותפניות מפתיעות, הרומן נקרא בשקיקה בשפה שאתם לומדים.

בוקר אחד בלונדון, אדריכל צנוע מוצא באמבטיה שלו גופה של אדם זר, שאין עליה דבר מלבד משקפי צביטה מזהב. באותו יום נעלם בלי להשאיר עקבות איש כספים עשיר. לורד פיטר וימזי, אריסטוקרט אלגנטי ובלש חובב, יוצא לחקור בעזרת באנטר, המשרת הנאמן שלו. זו החקירה הראשונה של לורד פיטר, גיבור מצחיק ומבריק כאחד, שמסתיר מאחורי קלילותו אינטואיציה חדה במיוחד. עם הדיאלוגים המלאים בהומור, הרומן הזה נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

בפריז של סוף המאה התשע עשרה, ז'ורז' דורואה, חייל לשעבר בלי פרוטה, פוגש במקרה חבר ותיק שנעשה עיתונאי ומכניס אותו לעיתון שלו. דורואה, בחור יפה בלי כישרון ובלי מעצורים, מבין מהר שהנשים יכולות לפתוח לו כל דלת. מופאסאן משרטט דיוקן של מפתה שמוכן לכל כדי להצליח, ומראה בלי כחל ושרק את מאחורי הקלעים של העיתונות, הפוליטיקה והכסף. עם פרקים ערניים וסגנון בהיר, הרומן נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

איוואן איליץ' הוא שופט מכובד, שבנה לעצמו חיים נוחים, מכובדים ומסודרים. יום אחד, אחרי נפילה פשוטה, מופיע כאב מוזר בצד, ומאז אינו עוזב אותו. הוא מבין לאט לאט שמחלתו קשה, ושמשפחתו מעדיפה להעמיד פנים שאינה רואה דבר. מול המוות הוא שואל את עצמו אם באמת חי. הסיפור הקצר הזה של טולסטוי לא איבד דבר מכוחו: הוא שואל את השאלה שכל אחד שואל בסוף, מה באמת חשוב. כתוב בסגנון פשוט וישיר, הוא נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

אחרי שנים בפריז, ליובוב רנייבסקיה חוזרת לאחוזה שלה בפרובינציה, שקועה בחובות. צריך להחליט על גורלו של גן הדובדבנים, הגן של ילדותה. סביבה מתכנסים אחיה, בנותיה, המשרת הזקן, סטודנט נצחי וסוחר שאביו היה צמית של המשפחה. זה המחזה האחרון של צ'כוב, שהוא עצמו כינה קומדיה: הוא משלב צחוק ומלנכוליה בפרידה רכה מעולם שנעלם. כתוב כולו בדיאלוגים, המחזה הקצר הזה נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

לסרו הקטן, שנולד על גדת הטורמס במשפחה אומללה, הופך לנער המוביל של קבצן עיוור, האדון הראשון שלו. כדי לא למות מרעב הוא לומד לגנוב ממנו: הוא שותה את היין שלו בקש וגונב ממנו את הנקניק. אחר כך הוא משרת כומר קמצן, ואחריו נושא כלים שירד מנכסיו ומסתיר את עוניו מאחורי בגדיו היפים. הסיפור הקצר הזה, המלא עורמה והומור שחור, יצא לאור בלי שם מחבר ב-1554, נאסר אחר כך בידי האינקוויזיציה, והוא הרומן הפיקרסקי הראשון. לסרו מספר בעצמו על הרפתקאותיו, בשובבות, והפרקים הקצרים נקראים בקלות בשפה שאתם לומדים.

אלברט איינשטיין מסביר בעצמו את תורת היחסות לקהל הרחב. כדי שיבינו אותו, הוא לוקח דוגמאות מחיי היומיום: רכבת שנוסעת לאורך רציף, שני ברקים שנופלים באותו רגע, אבן שמפילים מחלון של קרון. לא צריך מתמטיקה מתקדמת כדי לעקוב אחריו, ממהירות האור ועד עקמומיות המרחב. מבינים סוף סוף למה הזמן והמרחב אינם מה שחשבנו, ואיינשטיין עצמו הוא שמסביר. כתוב בסגנון בהיר, בפרקים קצרים, הספר נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

הרפגון, בורגני עשיר שאובססיבי לתיבה שלו המלאה זהב, רוצה להשיא את ילדיו לבני זוג עשירים כדי לא להוציא דבר, ולשאת בעצמו את מריאן הצעירה. אבל בנו קלאנט אוהב דווקא את מריאן, בתו אליז אוהבת את ולר, ומשרת ערמומי איתר את התיבה. זו אחת הקומדיות המפורסמות ביותר של מולייר. הגיבור שלה הפך בצרפתית לשם עצם, „הרפגון”, והצעקה שלו „בלי נדוניה!” מצחיקה כבר יותר משלוש מאות שנה. כתוב בדיאלוגים ערניים ומלא אי הבנות, המחזה הזה נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.