קטלוג מלא

בוקר אחד, יוזף ק., פקיד בכיר בבנק, נעצר בביתו בלי לדעת למה. ובכל זאת מניחים לו ללכת לעבודה. בית המשפט ששופט אותו יושב בעליות גג בפרבר, עמוסות תיקים, ואיש אינו יכול לומר לו במה הוא מואשם. קפקא ביקש מחברו מקס ברוד לשרוף את הרומן הזה אחרי מותו, יחד עם שאר כתבי היד שלו. מקס ברוד סירב. בעיקר מהספר הזה באה המילה „קפקאי”, לכל מצב אבסורדי שבו הולכים לאיבוד בין כללים ומשרדים. עם הסצנות המוזרות שלו, לפעמים כמעט קומיות, ועם התרגום תמיד מול העיניים, הרומן נקרא בשפה שאתם לומדים.

באירלנד, סטיבן דדלוס הצעיר גדל במשפחה קתולית שמתרוששת לאט לאט. הוא לומד אצל הישועים, דרשה על הגיהינום מבהילה אותו לזמן מה, ואפילו מציעים לו להיות כומר. אבל הוא מרגיש שקריאה אחרת גדלה בתוכו: קריאת האמנות. ג'ויס מספר כאן, בתחפושת דקה, על נעוריו שלו: איך נער רגיש הופך לסופר שרוצה לחשוב בעצמו. הגיבור שלו נושא את שמו של דדלוס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שבנה לעצמו כנפיים כדי לברוח. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לגלות את הרומן הגדול הזה של ג'ויס בשפה שאתם לומדים.

בתחילת המאה העשרים, אמה גולדמן, שהגיעה מרוסיה לארצות הברית בגיל שש עשרה, נודדת ברחבי הארץ כדי להגן על האנרכיזם, החלום על חברה בלי אדונים. במסות האלה היא תוקפת את בתי הכלא, את הפטריוטיזם, את הנישואים בלי אהבה ואת הצביעות הפוריטנית, ומגנה על זכותן של נשים להחליט על חייהן. הטקסטים שלה נולדו מתוך ההרצאות שלה, והם ישירים וחדים. גם היום הם מעוררים מחשבה על מה שהופך כל אחד לחופשי באמת. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסטים המגויסים האלה בשפה שאתם לומדים.

אחרי שספינתו נטרפת, גוליבר, רופא ספינה, מתעורר על חוף, קשור לקרקע בחבלים זעירים: הוא בארץ הליליפוטים, עם שגובהו חמישה עשר סנטימטרים. במסעות אחרים הוא יהיה בתורו קטנטן בארץ הענקים, ואחר כך יגלה אי מעופף וארץ שסוסים נבונים שולטים בה. מאחורי המראה של מעשייה קסומה, זוהי סאטירה מלאת הומור על בני האדם ועל המריבות שלהם. הספר אף השאיר מילה במילון: „ליליפוטי”. גוליבר מספר על מסעותיו כמו יומן מסע, והקלאסיקה הגדולה הזאת נקראת בהנאה בשפה שאתם לומדים.

בפריז של סוף המאה התשע עשרה, ז'ורז' דורואה, חייל לשעבר בלי פרוטה, פוגש במקרה חבר ותיק שנעשה עיתונאי ומכניס אותו לעיתון שלו. דורואה, בחור יפה בלי כישרון ובלי מעצורים, מבין מהר שהנשים יכולות לפתוח לו כל דלת. מופאסאן משרטט דיוקן של מפתה שמוכן לכל כדי להצליח, ומראה בלי כחל ושרק את מאחורי הקלעים של העיתונות, הפוליטיקה והכסף. עם פרקים ערניים וסגנון בהיר, הרומן נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

איוואן איליץ' הוא שופט מכובד, שבנה לעצמו חיים נוחים, מכובדים ומסודרים. יום אחד, אחרי נפילה פשוטה, מופיע כאב מוזר בצד, ומאז אינו עוזב אותו. הוא מבין לאט לאט שמחלתו קשה, ושמשפחתו מעדיפה להעמיד פנים שאינה רואה דבר. מול המוות הוא שואל את עצמו אם באמת חי. הסיפור הקצר הזה של טולסטוי לא איבד דבר מכוחו: הוא שואל את השאלה שכל אחד שואל בסוף, מה באמת חשוב. כתוב בסגנון פשוט וישיר, הוא נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

אלברט איינשטיין מסביר בעצמו את תורת היחסות לקהל הרחב. כדי שיבינו אותו, הוא לוקח דוגמאות מחיי היומיום: רכבת שנוסעת לאורך רציף, שני ברקים שנופלים באותו רגע, אבן שמפילים מחלון של קרון. לא צריך מתמטיקה מתקדמת כדי לעקוב אחריו, ממהירות האור ועד עקמומיות המרחב. מבינים סוף סוף למה הזמן והמרחב אינם מה שחשבנו, ואיינשטיין עצמו הוא שמסביר. כתוב בסגנון בהיר, בפרקים קצרים, הספר נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

בשנת 1859, הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל שואל שאלה פשוטה: עד כמה מותר לחברה לשלוט ביחיד? התשובה שלו היא עיקרון אחד: כל אחד צריך להיות חופשי לחשוב, לדבר ולחיות כרצונו, כל עוד אינו פוגע באחרים. מיל מגן על חופש הביטוי, גם לרעיונות מקוממים, ומזהיר מפני „עריצות הרוב”. בעידן הרשתות החברתיות, הטיעונים שלו עוזרים להבין מה מותר לומר ומה צריך לסבול. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט היסודי הזה בשפה שאתם לומדים.

„אדם חולה אני... אדם רע אני.” כך נפתח הווידוי של פקיד זוטר לשעבר, ממורמר ובודד, שהסתגר בפינה של סנקט פטרבורג. תחילה הוא מסביר, בהתרסה, למה הוא דוחה את התבונה ואת הקדמה. אחר כך הוא מספר על ערב משפיל עם חברים לשעבר, ועל פגישתו עם צעירה, ליזה. המספר הזה לועג לכול, לעצמו וגם לקורא, ובכל זאת הוא מרתק. רבים רואים בספר הזה את שער הכניסה לרומנים הגדולים של דוסטויבסקי. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט הקודח הזה בשפה שאתם לומדים.

ז'וליאן סורל, בנו של מנסר עצים מהז'ורה, עני, גאה ושאפתן, ומעריץ בסתר את נפוליאון. כשהוא נעשה מורה פרטי בבית ראש העיר של ורייר, הוא מפתה את אשתו, מדאם דה רנאל. אחר כך, מהסמינר בבזנסון ועד הארמון הפריזאי של המרקיז דה לה מול, הוא מטפס בחברה שבזה לו. זה הרומן הגדול של סטנדל על שאפתנות ועל אהבה. ז'וליאן, לבדו מול חברה שלמה, הוא אחד הגיבורים המרתקים ביותר בספרות. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את יצירת המופת הזאת בשפה שאתם לומדים.

בוול סטריט, איש חוק שוכר מעתיק חדש, ברטלבי, צעיר חיוור, שקט ובהתחלה חרוץ מאוד. יום אחד, כשהמעסיק שלו מבקש ממנו לבדוק איתו העתק, ברטלבי עונה פשוט: „הייתי מעדיף שלא.” ואז הוא עונה באותו משפט לכל בקשה, ואף פעם לא עוזב את המשרד. מצחיק ומטריד גם יחד, הסיפור הקצר הזה שואל שאלה שלא שוכחים: מה עושים מול מי שמסרב לכול, בנימוס ובלי כעס? המשפט שלו, „הייתי מעדיף שלא”, נעשה מפורסם בכל העולם. הסיפור נקרא בנשימה אחת בשפה שאתם לומדים.

ביום חג בפיראוס, נמל אתונה, סוקרטס וחבריו שואלים מהו צדק, והאם האדם הצודק מאושר יותר מהבלתי צודק. כדי לענות, סוקרטס מדמיין עיר אידיאלית שהפילוסופים שולטים בה. שם הוא מספר את משל המערה המפורסם: אסירים כבולים חושבים שצללים על קיר הם המציאות. כבר יותר מאלפיים שנה הספר הזה מזין את הוויכוחים על שלטון, על חינוך ועל אמת. גם היום הוא עוזר לשאול מי צריך לשלוט, ולמה. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הדיאלוג הגדול הזה בשפה שאתם לומדים.

בבוקר יפה של יוני, בלונדון, קלריסה דאלוויי מכינה את המסיבה שהיא עורכת בערב. לאורך היום, לקצב צלצולי ביג בן, היא חושבת שוב על נעוריה ועל פיטר וולש, האיש שלא נישאה לו. במקום אחר בעיר, ספטימוס, חייל לשעבר, עדיין נושא בתוכו את המלחמה. כל הרומן מתרחש ביום אחד, ועוברים מדמות לדמות כאילו שומעים אותן חושבות. המשפט הראשון, שבו גברת דאלוויי אומרת שתקנה את הפרחים בעצמה, נשאר מפורסם. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הקלאסיקה הגדולה הזאת בשפה שאתם לומדים.

בלונדון, גבריאל סיים, משורר שהפך בסתר לשוטר, מצליח להיבחר למועצה העליונה של האנרכיסטים של אירופה. כל אחד משבעת חבריה נושא שם של יום בשבוע, וסיים הופך לחמישי. שם הוא מגלה מזימה, ומנהיג ענק ומפחיד שכולם קוראים לו ראשון. מרדפים, מסכות שנופלות, תהפוכות: שום דבר אינו כפי שהוא נראה. צ'סטרטון הופך את זה לרומן ריגול מלא הומור, שאת כותרת המשנה שלו קבע בעצמו: „סיוט”. בקצב מסחרר, הרומן נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

במדינה האחת, המוקפת חומה, לאנשים כבר אין שם אלא מספר. כולם חיים לפי אותו לוח זמנים, בבתי זכוכית שבהם כל אחד רואה הכול. ד-503, המהנדס של חללית שאמורה לשאת את האושר המושלם הזה אל כוכבי לכת אחרים, כותב יומן בשביל תושבי הכוכבים האלה. ואז הוא פוגש את אי-330, אישה שאינה מצייתת לכללים. הרומן הזה נאסר בברית המועצות, והוא מהסיפורים הגדולים הראשונים על חברה טוטליטרית. ג'ורג' אורוול קרא אותו לפני שכתב את „1984”. כתוב כמו יומן אישי, ברשימות קצרות, הרומן נקרא עם התרגום תמיד מול העיניים, בשפה שאתם לומדים.

סנקה, פילוסוף ויועץ של הקיסר נירון, כותב לקרוביו כדי לעזור להם לחיות טוב יותר. הראשון מבין ששת הדיאלוגים האלה טוען שהחיים אינם קצרים, אלא שאנחנו מבזבזים אותם, עסוקים בכל דבר חוץ מלחיות. האחרים מדברים על שלוות הנפש, על החיים המאושרים ועל שלוות החכם מול עלבונות. העצות שלו על השימוש בזמן ועל שליטה עצמית עדיין מדברות אל הקורא של היום, ורבים מהמשפטים שלו עשויים כדי שיזכרו אותם. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הקלאסיקה הגדולה הזאת בשפה שאתם לומדים.

דיוגנס לארטיוס מספר על חייהם ועל רעיונותיהם של הפילוסופים של יוון העתיקה, מתאלס ועד אפיקורוס. רואים בו את תאלס נופל לבור כשהוא מסתכל בכוכבים, ואת דיוגנס הציניקן מחפש אדם לאור יום, עם פנס ביד, או מבקש מאלכסנדר מוקדון לזוז, כי הוא מסתיר לו את השמש. מצחיקות או מפתיעות, האנקדוטות האלה מקרבות את ההוגים הגדולים והופכות אותם לאנושיים. מבינים מה כל אחד חשב כשרואים איך הוא חי: שער כניסה חי אל ראשית הפילוסופיה. כל ביוגרפיה היא סיפור בפני עצמו, והספר נקרא בקצב שלכם בשפה שאתם לומדים.

פריז, 1819. בפנסיון ווקה הצנוע, גוריו הזקן, יצרן אטריות לשעבר, מוותר על הכול למען שתי בנותיו, שנישאו לחברה הגבוהה. שכנו הצעיר, רסטיניאק, סטודנט עני שבא מהפרובינציה, חולם להיכנס לעולם המבריק הזה. ווטרן המסתורי, דייר אחר, מסביר לו את חוקיו האכזריים. הרומן הזה הפך את רסטיניאק בצרפתית לשם עצם שמציין צעיר שאפתן. זו אחת הפסגות של „הקומדיה האנושית”, על כסף, על שאפתנות ועל אהבת אב. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הרומן הגדול הזה של בלזק בשפה שאתם לומדים.

במעבדה שלו, דוקטור ריימונד מנתח את מוחה של נערה, מרי, כדי שתוכל לראות את העולם הנסתר מאחורי העולם שלנו, מה שהקדמונים קראו „לראות את האל פאן”. שנים אחר כך, בלונדון, אנשים מהחברה הגבוהה שמים קץ לחייהם אחד אחרי השני, ונראה שבכל פעם אותה אישה נקרתה בדרכם. מסופר בקטעים, כמו חקירה, הסיפור הקצר הזה בונה את הפחד בנגיעות קטנות. לאבקרפט העריץ אותו, והוא נמנה עם הקלאסיקות הגדולות של הספרות הפנטסטית. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר להצטמרר בשפה שאתם לומדים.

אחד עשר סיפורים על סין של שנות העשרים. פוגשים בהם אלמנה שכל הכפר דוחה בתקופת השנה החדשה, מלומד מאוכזב ששותה לבד בפונדק, זוג צעיר שהעוני מפריד ביניהם, ואדם שרוצה לכבות את הנר התמיד במקדש של הכפר שלו. אחרי „צעקות”, לו שון, הסופר הסיני המודרני הגדול ביותר, מגיש כאן סיפורים אינטימיים יותר, שמראים ברוך ובפיכחון ארץ שמשתנה. הסיפורים קצרים ונקראים אחד אחד, בשפה שאתם לומדים.

רופא כפרי נקרא בלילה, באמצע סופת שלגים, ואין לו עוד סוס כדי לצאת לדרך. במושבת עונשין, קצין מציג בגאווה למבקר מכונת הוצאה להורג מוזרה. אמן רעב נשאר שבועות בלי לאכול בכלוב שלו, בזמן שהקהל מאבד עניין לאט לאט. בשלושת הסיפורים המטרידים האלה של קפקא, היומיום הופך לסיוט בלי אזהרה, ואי אפשר לשכוח אותם. קצרים וכתובים במשפטים מדויקים, הם נקראים כל אחד בנשימה אחת בשפה שאתם לומדים.

בסביבות שנת 400, אוגוסטינוס, שנעשה לבישוף של היפו שבצפון אפריקה, מספר את סיפור חייו כשהוא פונה ישירות אל אלוהים. הוא נזכר בילדותו, באגסים שגנב רק בשביל ההנאה לעשות רע, בנעוריו בקרתגו ובחיפוש הארוך שלו אחר האמת. עד היום שבו, בגן במילאנו, הוא שומע קול של ילד שר: „קח וקרא”. רבים רואים בספר הזה את האוטוביוגרפיה הגדולה הראשונה של המערב. מגלים בו אדם שמפקפק, טועה ומחפש את עצמו, בכנות שנוגעת ללב עד היום. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הקלאסיקה הגדולה הזאת בשפה שאתם לומדים.

דניז, יתומה, מגיעה מנורמנדי לפריז עם שני אחיה הצעירים. דודה, סוחר בדים קטן, יורד מנכסיו בגלל חנות הכלבו הגדולה שממול, גן העדן של הנשים. דניז נכנסת לשם כמוכרת, תחת לעגן של העובדות האחרות, ולאט לאט מושכת את תשומת לבו של הבעלים, אוקטב מורה השאפתן. מחלקות עצומות, חלונות ראווה מסנוורים, לקוחות שמוציאות בלי חשבון: זולא מספר על הולדת חנויות הכלבו, ועל סיפורה של נערה ישרה שהכסף לא קונה אותה. עם התרגום תמיד מול העיניים, הסיפור המושך הזה נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

„האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים.” רוסו יוצא מההבחנה הזאת ומחפש צורת התאגדות שבה כל אחד, כשהוא מתאחד עם כולם, מציית רק לעצמו. מהאמנה הזאת הוא מסיק רעיון פשוט: השלטון שייך לעם, והחוק צריך לבטא את רצון הכלל. נגד מי שביססו את השלטון על הכוח או על זכות אלוהית, רוסו מבסס אותו על הסכמת האזרחים. הספר הקטן הזה היה השראה למהפכה הצרפתית, והוא עדיין עוזר להבין מאין באים הרעיונות שלנו על דמוקרטיה ושוויון. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט היסודי הזה בשפה שאתם לומדים.