לו שון נזכר בילדותו ובנעוריו: גן מאה הצמחים שבו שיחק, המטפלת הזקנה שלו וספר המפלצות שנתנה לו, חג המקדש שיכול היה לראות רק אחרי שדקלם את השיעור שלו. אחר כך באים מחלת אביו, ושנות הלימודים שלו ביפן, אצל המורה שלו פוג'ינו.
עשרה זיכרונות מתוקים ומרים, שבהם מגלים את ילדותו של הסופר הסיני המודרני הגדול ביותר, ואת סין של פעם.
הספר הקצר הזה נקרא זיכרון אחרי זיכרון, בשפה שאתם לומדים.



















