שטפן צוויג מספר על וינה של נעוריו, שהוא מכנה עולם הביטחון: עיר שהאמינה בקדמה והתלהבה מהתיאטרון יותר מהפוליטיקה. אחר כך באים גילוי הספרות, המסעות לפריז, ללונדון או להודו, והפגישות עם רילקה, רודן או ורהרן.
צוויג כתב את הזיכרונות האלה בגלות, זמן קצר לפני מותו: דיוקן מלא געגועים של אירופה שחצו אותה בלי דרכון, ושעמדה להיעלם.
מסופר בגוף ראשון, כמו וידוי, הספר נקרא בהנאה בשפה שאתם לומדים.



















