קטלוג מלא

אפיקטטוס, עבד לשעבר שנעשה פילוסוף, יוצא מהבחנה פשוטה. יש מה שתלוי בנו: השיפוטים, הרצונות והבחירות שלנו. ויש מה שאינו תלוי בנו: הגוף, הכסף, דעתם של אחרים. במשפטים קצרים הוא מלמד איך להפסיק לדאוג למה שחומק מאיתנו, כדי לפעול במה שנמצא בכוחנו. העצות שלו עוזרות לשמור על שלווה מול קשיים ולסבול פחות מהאירועים. קוראים רבים שומרים אותו לידם כל חייהם. המשפטים הקצרים והבהירים שלו נקראים אחד אחד, בקצב שלכם, בשפה שאתם לומדים.

באמריקה של שנות העשרים הסוערות, ג'יי גטסבי המסתורי עורך בכל סוף שבוע מסיבות ענק באחוזה שלו על שפת המים. שכנו הצעיר מגלה לאט לאט מה מסתתר מאחורי המותרות האלה: אהבת נעורים שגטסבי מעולם לא שכח. מעבר לסיפור האהבה, הרומן הקצר הזה של פיצג'רלד משרטט דיוקן ביקורתי של חברה שמוקסמת מכסף ומהמראית עין. פיצג'רלד כותב באלגנטיות ובבהירות, והרומן שלו נקרא בהנאה בשפה שאתם לומדים.

סון דזה, שנקרא גם סון טסו, מצביא ואסטרטג סיני, מציג בשלושה עשר פרקים קצרים את עקרונות המלחמה והניצחון. הרעיון המרכזי שלו עדיין מפתיע: האסטרטג הטוב ביותר מנצח בלי להילחם, כשהוא מכיר את היריב, מכיר את עצמו ובוחר ברגע הנכון. העקרונות האלה תקפים הרבה מעבר לשדה הקרב. מיישמים אותם היום בעסקים, במשא ומתן, בספורט ובחיי היומיום, כדי לצפות טוב יותר את הבאות, להחליט ולשכנע. האמרות שלו, קצרות ובהירות, נקראות אחת אחת בשפה שאתם לומדים.

במאה השש עשרה, מקיאוולי, דיפלומט פלורנטיני שהורחק מהשלטון, כותב את החיבור הקטן הזה כדי להסביר איך נסיך תופס את השלטון, ובעיקר איך הוא שומר עליו. הוא נשען על דוגמאות מהעת העתיקה ומאיטליה של ימיו, ומייעץ בלי גינונים: האם עדיף שיפחדו ממך או שיאהבו אותך, לעמוד במילתך או לדעת לשקר? מבינים בו איך חושבים אלה ששולטים, מנהלים או מנהלים משא ומתן: הלקחים שלו על השלטון תקפים אתמול כמו היום. הספר צלול כל כך, שהוא הוליד מילה: „מקיאווליסטי”. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הקלאסיקה הגדולה הזאת בשפה שאתם לומדים.

בין המלחמות ודאגות השלטון, מרקוס אורליוס, קיסר רומא, כתב לעצמו בלבד רשימות כדי להישאר רגוע וצודק. הוא מזכיר לעצמו בהן מה באמת חשוב: למלא את חובתו, לקבל את מה שאי אפשר לשנות, ולא לתת לאחרים להטריד אותו. ההגיגים האלה עוזרים לקחת צעד אחורה מול קשיי היומיום, ולשמור על שלווה כשהכול סוער מסביב. קצרים ובהירים, הם נקראים אחד אחד, בקצב שלכם, בשפה שאתם לומדים.

ויקטור פרנקנשטיין, מדען צעיר מז'נבה שמשוגע על מדע, מצליח להפיח חיים ביצור שעשוי מחומר מת. מזועזע ממה שיצר, הוא בורח, והיצור, הנטוש, צריך לגלות לבדו את העולם ואת בני האדם, שדוחים אותו. זה הרומן שהוליד את המפלצת המפורסמת מכולן. הוא שואל שאלה שעדיין אקטואלית: איזו אחריות יש לנו כלפי מה שאנחנו יוצרים? רומן גדול שכדאי לגלות בשפה שאתם לומדים, עם התרגום תמיד מול העיניים.

הספר הקטן הזה, שמיוחס לחכם הסיני לאו דזה, מאגד שמונים ואחד שירים קצרים על הטאו, הדרך שמנחה כל דבר. הוא משבח את המים, שגוברים על האבן בזכות גמישותם, ואת הריק, שנותן לכד את התועלת שלו. כבר יותר מאלפיים שנה, קוראיו לומדים ממנו לפעול בלי לכפות, להישאר פשוטים ולמצוא שלווה. הטקסטים הקצרים מאוד שלו נקראים אחד אחד, בקצב שלכם, בשפה שאתם לומדים.

בלונדון, צייר מצייר את דיוקנו של דוריאן גריי, צעיר יפה תואר במיוחד. מול התמונה דוריאן מביע משאלה: להישאר צעיר לנצח, ושהדיוקן יזדקן במקומו. בהשפעת לורד הנרי הציני, הוא שוקע בחיי הנאות, וכל חטא שלו משאיר סימן על הבד. אז דוריאן מסתיר את התמונה מעיני כולם. סיפור מרתק על יופי, על הרוע ועל המחיר של נעורים נצחיים, שבו מבריקים משפטי השנינה של אוסקר ויילד. הדיאלוגים המלאים בהומור הופכים אותו לקריאה סוחפת בשפה שאתם לומדים.

ישמעאל, מלח צעיר, עולה בננטקט על הפקוד, ספינת ציד לווייתנים בפיקודו של רב החובל אחאב. אחאב איבד רגל מול לווייתן לבן, מובי דיק, ויש לו רק מחשבה אחת: למצוא אותו ולהרוג אותו. הרומן הזה הפך את הלווייתן הלבן לסמל של כל האובססיות, והמשפט הראשון שלו, „קראו לי ישמעאל”, הוא מהמפורסמים בספרות. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לחוות את ההרפתקה הימית הגדולה הזאת בשפה שאתם לומדים.

מרלו, מלח אנגלי, מסכים להוביל ספינת קיטור על נהר גדול באפריקה, בשביל חברה שסוחרת בשנהב. לאורך כל ההפלגה במעלה הנהר מספרים לו על קורץ, הסוכן המבריק ביותר של החברה. הוא יושב בעומק היער, ושולח לבדו יותר שנהב מכל האחרים. אבל איש אינו יודע באמת מה עלה בגורלו שם. הסיפור הקצר הזה סוחף את הקורא למסע מרתק אל לב הקולוניאליזם, למקום שבו לכוח אין עוד גבולות. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לגלות את הסיפור הזה בשפה שאתם לומדים.

אחרי עשר שנים של בדידות בהרים, החכם זרתוסטרא יורד אל בני האדם כדי לבשר להם חדשה: „אלוהים מת”. הוא מזמין אותם להפסיק ללכת אחרי הערכים שלימדו אותם, וליצור ערכים משלהם. הספר הזה הכניס לתרבות את רעיון העל-אדם. קוראים רבים עדיין מוצאים בו קריאה עזה להיות עצמם עד הסוף. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הנאומים האלה, קצרים ומלאי קצב כמו שירים, בשפה שאתם לומדים.

באתונה, המשורר אגתון חוגג את ניצחונו בתחרות הטרגדיות. אורחיו, ובהם סוקרטס, מחליטים לבלות את הערב כשכל אחד בתורו נושא דברי שבח לאהבה. המשורר הקומי אריסטופאנס, למשל, מספר שבני האדם היו פעם כפולים, ומאז שזאוס חתך אותם לשניים הם מחפשים את החצי השני שלהם. מהדיאלוג הזה בא הביטוי „אהבה אפלטונית”. השאלות שלו עדיין מדברות אל כל אחד: למה אנחנו אוהבים, ומה אנחנו באמת מחפשים באחר? כתוב כמו שיחה בין חברים, עם התרגום תמיד מול העיניים, הדיאלוג הקצר הזה נקרא בשפה שאתם לומדים.

בשנת 1848, ערב המהפכות, מרקס ואנגלס מפרסמים את הטקסט הקצר הזה, שנפתח במשפט שנעשה מפורסם: „רוח רפאים מהלכת באירופה: רוח הרפאים של הקומוניזם.” הם מציגים בו את ההיסטוריה כמאבק בין מעמדות, מתארים את עליית הבורגנות וקוראים לפועלים להתאחד. בין אם מסכימים עם רעיונותיו ובין אם לא, מעט טקסטים שינו את העולם כמוהו. המשפט האחרון שלו, „פועלי כל הארצות, התאחדו!”, מוכר בכל מקום, וקריאתו עוזרת להבין חלק גדול מהמאה העשרים. כתוב כמו קריאה לפעולה, עם התרגום תמיד מול העיניים, הוא נקרא בנשימה אחת בשפה שאתם לומדים.

אחרי שספינתו נטרפת, גוליבר, רופא ספינה, מתעורר על חוף, קשור לקרקע בחבלים זעירים: הוא בארץ הליליפוטים, עם שגובהו חמישה עשר סנטימטרים. במסעות אחרים הוא יהיה בתורו קטנטן בארץ הענקים, ואחר כך יגלה אי מעופף וארץ שסוסים נבונים שולטים בה. מאחורי המראה של מעשייה קסומה, זוהי סאטירה מלאת הומור על בני האדם ועל המריבות שלהם. הספר אף השאיר מילה במילון: „ליליפוטי”. גוליבר מספר על מסעותיו כמו יומן מסע, והקלאסיקה הגדולה הזאת נקראת בהנאה בשפה שאתם לומדים.

קנדיד הצעיר גדל בטירה בווסטפליה, ולומד ממורו פנגלוס ש„הכול לטובה בעולם הטוב ביותר מכל העולמות האפשריים”. הוא מגורש בגלל נשיקה לקוניגונדה היפה, ועובר את המלחמה, את האינקוויזיציה, את רעידת האדמה בליסבון ואת המושבות באמריקה. בכל אסון קנדיד חוזר על השיעור של מורו. וולטר לועג בהומור עוקצני למי שרוצה להסביר הכול. המשפט שלו על „הטוב ביותר מכל העולמות האפשריים” נשאר בזיכרון של כולם. הפרקים הקצרצרים והאירוניה החריפה הופכים אותו למעשייה שנקראת בקלות בשפה שאתם לומדים.

איוואן איליץ' הוא שופט מכובד, שבנה לעצמו חיים נוחים, מכובדים ומסודרים. יום אחד, אחרי נפילה פשוטה, מופיע כאב מוזר בצד, ומאז אינו עוזב אותו. הוא מבין לאט לאט שמחלתו קשה, ושמשפחתו מעדיפה להעמיד פנים שאינה רואה דבר. מול המוות הוא שואל את עצמו אם באמת חי. הסיפור הקצר הזה של טולסטוי לא איבד דבר מכוחו: הוא שואל את השאלה שכל אחד שואל בסוף, מה באמת חשוב. כתוב בסגנון פשוט וישיר, הוא נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

אלברט איינשטיין מסביר בעצמו את תורת היחסות לקהל הרחב. כדי שיבינו אותו, הוא לוקח דוגמאות מחיי היומיום: רכבת שנוסעת לאורך רציף, שני ברקים שנופלים באותו רגע, אבן שמפילים מחלון של קרון. לא צריך מתמטיקה מתקדמת כדי לעקוב אחריו, ממהירות האור ועד עקמומיות המרחב. מבינים סוף סוף למה הזמן והמרחב אינם מה שחשבנו, ואיינשטיין עצמו הוא שמסביר. כתוב בסגנון בהיר, בפרקים קצרים, הספר נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

פיודור קרמזוב, אב קמצן ומופקר, מסתכסך עם בנו הבכור דמיטרי, על כסף ועל אותה אישה. שני בניו האחרים הולכים בדרכים מנוגדות: איוואן, שמתייסר בשאלת קיומו של הרוע, ואליושה העדין, טירון במנזר. ערב אחד הזקן נרצח, וכל החשדות נופלים על דמיטרי. גם חקירה פלילית וגם רומן משפחתי גדול, זהו ספרו האחרון של דוסטויבסקי, ובעיני קוראים רבים הגדול שבהם. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את יצירת המופת הזאת בשפה שאתם לומדים.

בשנת 1859, הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל שואל שאלה פשוטה: עד כמה מותר לחברה לשלוט ביחיד? התשובה שלו היא עיקרון אחד: כל אחד צריך להיות חופשי לחשוב, לדבר ולחיות כרצונו, כל עוד אינו פוגע באחרים. מיל מגן על חופש הביטוי, גם לרעיונות מקוממים, ומזהיר מפני „עריצות הרוב”. בעידן הרשתות החברתיות, הטיעונים שלו עוזרים להבין מה מותר לומר ומה צריך לסבול. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט היסודי הזה בשפה שאתם לומדים.

„אדם חולה אני... אדם רע אני.” כך נפתח הווידוי של פקיד זוטר לשעבר, ממורמר ובודד, שהסתגר בפינה של סנקט פטרבורג. תחילה הוא מסביר, בהתרסה, למה הוא דוחה את התבונה ואת הקדמה. אחר כך הוא מספר על ערב משפיל עם חברים לשעבר, ועל פגישתו עם צעירה, ליזה. המספר הזה לועג לכול, לעצמו וגם לקורא, ובכל זאת הוא מרתק. רבים רואים בספר הזה את שער הכניסה לרומנים הגדולים של דוסטויבסקי. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט הקודח הזה בשפה שאתם לומדים.

חמישה עשר סיפורים שמספרים את דבלין בסביבות 1900, מהילדות ועד הבגרות. תלמיד חולם ללכת לבזאר גדול, נערה מהססת אם לעזוב הכול ולנסוע עם מלח, פקיד מטביע את כעסו באלכוהול, משפחה מתכנסת לנשף השנתי שלה, בתקופת חג המולד. ג'ויס מצייר אנשים רגילים, לכודים בשגרה, ברגע שבו חייהם זזים קצת. הקובץ מסתיים ב„המתים”, אחד הסיפורים היפים ביותר שנכתבו אי פעם. הסיפורים קצרים ונקראים אחד אחד בשפה שאתם לומדים.

בוקר אחד, יוזף ק., פקיד בכיר בבנק, נעצר בביתו בלי לדעת למה. ובכל זאת מניחים לו ללכת לעבודה. בית המשפט ששופט אותו יושב בעליות גג בפרבר, עמוסות תיקים, ואיש אינו יכול לומר לו במה הוא מואשם. קפקא ביקש מחברו מקס ברוד לשרוף את הרומן הזה אחרי מותו, יחד עם שאר כתבי היד שלו. מקס ברוד סירב. בעיקר מהספר הזה באה המילה „קפקאי”, לכל מצב אבסורדי שבו הולכים לאיבוד בין כללים ומשרדים. עם הסצנות המוזרות שלו, לפעמים כמעט קומיות, ועם התרגום תמיד מול העיניים, הרומן נקרא בשפה שאתם לומדים.

בקרנפורד, עיירה קטנה בפרובינציה, כמעט כל הבתים מנוהלים בידי גבירות, עניות לעתים קרובות, שלעולם אינן מדברות על כסף. המספרת, מרי סמית, שוהה שם תקופות ארוכות אצל העלמה מאטי, בתו הביישנית והטובה מאוד של הכומר המנוח. פוגשים שם פרה לבושה בפלנל, אהבה שנדחתה לפני שנים ופחד מגנבים שמתפשט בכל העיר. אליזבת גאסקל מספרת על החיים הקטנים האלה בהומור רך. ספר מצחיק ונוגע ללב על טוב לב שקט ועל עזרה הדדית. בנוי מסצנות קצרות, כמו סדרה של ביקורים, הוא נקרא בקלות בשפה שאתם לומדים.

דקארט מספר איך, מאוכזב מכל מה שלמד בבית הספר, החליט להתחיל הכול מאפס. הוא מציב לעצמו ארבעה כללים פשוטים כדי לחשוב נכון, ומפקפק בכול, עד שהוא מוצא את הדבר היחיד שאינו יכול לפקפק בו: „אני חושב, משמע אני קיים”. ספר קטן ששינה את דרך החשיבה. גם היום הוא עוזר לחשוב בעצמנו, בשיטתיות ובחשיבה ביקורתית. עם התרגום תמיד מול העיניים, אפשר לקרוא את הטקסט היסודי הזה בשפה שאתם לומדים.