באנקרה, פקיד צעיר חולק את המשרד שלו עם ראיף אפנדי, מתרגם שקט שאיש אינו יודע עליו דבר. כשראיף חולה, הוא מבקש מהצעיר לשרוף מחברת שחורה, ואחר כך מרשה לו לקרוא אותה קודם, במשך לילה אחד. מגלים בה את ברלין של שנות העשרים, ואת דיוקנה של אישה במעיל פרווה שראיף היה בא להתבונן בו כל יום.
הרומן הזה של סבהאטין עלי נשכח לאורך זמן, ונעשה לאחד הספרים הנקראים ביותר בטורקיה: סיפורו של אדם ביישן שכל חייו תלויים בפגישה אחת.
מסופר כמו וידוי, הרומן נקרא בהתרגשות בשפה שאתם לומדים.



















